גירושים אוטומטיים כנספח מחייב לכתובה 

עו"ד טרז גורביץ, המתמחה בדיני משפחה ובחוקים בינלאומיים של נישואים וגירושים אזרחיים, כתבה נספח משפטי לספר 'מחזור החיים השני - החינוך החדש למחזורי חיים וקריירה' לרעיון המוצע של 'גירושים אוטומטיים'. מדובר במנגנון המהווה 'תחנת יציאה' שנועדה לשמר את תחושת הוולונטריות בנישואים, למרות 'מגה החיים' הצפויים לנו.
הנחת הבסיס בספר שכתוצאה מההכרה ש'מגה חיים' כבר כאן, כלומר תוחלת חיים ארוכה מאד במונחי הזמן המוכרים כיום, צעירים רבים ימנעו מנשואים, במתכונת המוכרת לנו. מדובר בתופעה שהיא כבר בהתהוותה: שיעור הגירושים מנישואים ראשונים חצה את רף רבע מהנישאים, ובמדינות מערביות אחרות נושק ל- 50 אחוזים. בנוסף, ישנה עליה דרסטית בגיל הנישואים, כלומר בנכונות למסד את הקשר באופן המסורתי. עובדה שבישראל כבר 75 אחוזים מהגברים מתחת לגיל 30 רווקים, תוספת ממוצעת עולה של למעלה מאחוז לשנה!
בקרוב, צעירים יכירו בעובדה שיש להם פוטנציאל ל'מחזור חיים שני' ולכן ה'כתובה' וההתקשרות המסורתית בעלת פוטנציאל מחייב לכ- 80 שנה. המשמעות לסיכוי גבוה יותר להתגרש מאשר לקיים את האידיאל הזוגי של אהבת נצח, והכרה שזוגות שלא יצליחו להתגרש, עלולים לצעוד בייאוש מ'חתונת כסף' לעבר קשר נמשך שלא יהיה בו כל סממן של 'זהב', מבחינת הקשר הזוגי. זה גם המצע שעליו ארגון כמו 'משפחה חדשה' מפיץ 'תעודות זוגיות' שאין בהם נישואים פורמאליים, שבמדינות כשבדיה חיים ללא נשואים פורמאליים כ- 20 אחוזים ושבארה"ב ישנה לראשונה ירידה במספר המוחלט של הנישואים ולא רק בחלקם היחסי.
בסיס הרעיון בספר שלקשר הנישואים במתכונת הפורמאלית ישנה משמעות בעוד שחוזה נישואים, או חוזה של ידועים בציבור, או הסכמים אחרים שכוללים החלפת תעודות התקשרות - אינם מוכרים על ידי משרד הפנים, ולא מקנים סטאטוס פורמאלי. תמצית הרעיון כדלקמן:
מסגרת נישואים באופן המסורתי, אך כולל נספח מחייב ל'כתובה', הקובע מראש 'תחנות יציאה', שהם 'גירושים אוטומטיים' מדי 20 שנה.
תוסכם על ידי הזוג מגבלה שלא תוגש בקשה חד צדדית לגירושים ב- 5 השנים הראשונות לנישואים.
בהחלט רצוייה האפשרות של חידוש הנישואים למחזור נוסף של 20 שנה, וזאת כעבור 6 חודשים מיום כניסת ה'גירושים האוטומטיים' לפועל.
היתרונות באפשרות של 'תחנת יציאה' מוסכמת בנישואים ברורים:
1. עליה בנכונות להתחתן, כלומר נטרול ההשפעה השלילית של תוחלת חיים ארוכה מאד מבחינת הנכונות לקשר הזוגי.
2. עצם העובדה שכל אחד מבני הזוג יידע שהשני יכול לקום וללכת אחרי 20 שנה, עשוי לגרום לו להשתדל לבנות זוגיות בריאה, שגם תשפיע על ילדיו בתקופה זו.
3. האפשרות של 'תחנת יציאה' כפויה אינה מונעת אפשרות שנישואים ארוכים מאד יתממשו, בזכות הכנסת האלמנט של בחירה, גם התחנות הביניים.
4. במקרה של גירושים, הסדר עשוי להיות 'חלק' עם מינימום של משקעים, כיון שההליך הוא תוצאה מושכלת משותפת, גם אם מקורה שנים רבות קודם לכן. לנטרול תחושות של תסכול יש משקל חיובי באופי הגירושים ובקשרים שיוותרו.
5. גם לקושי המוסכם, שיוערם על אפשרות הגירושים ב- 5 השנים הראשונות לנישואים, יכולה להיות השפעה חיובית לחיזוק הקשר הזוגי.
נדגיש כי הדרך עוד ארוכה למיסוד קשר מסוג זה. המציאות לפיה התקבלה המלצתו של בן גוריון משנת 1951 ונקבע בחוק ש'נישואין וגירושין במדינת ישראל יהיו בסמכות הבלעדית של בתי הדין הרבי ועל פי ההלכה הדתית' יוצרת קשיים ברורים. אולם, הממסד הדתי מסוגל להיות פרגמאטי וגם הוא יפעל בעתיד בהתאמה למחזורי החיים, ומול אלטרנטיבה של קריסת מוסד הנשואים בחברה החילונית. בהקשר זה ראוי לציון שדווקא העיתונות הדתית 'הצופה' ו'מקור ראשון' היו הראשונים לסקר בענייניות הצעה זו.
ברור שהצורך בנשואים עם 'תחנות יציאה' נובע מהקושי להתגרש בישראל. במדינות רבות בעולם החוק מאפשר חופש מוחלט להינשא ולהתגרש, כך שבתי המשפט בעולם מוסמכים ליתן פסקי דין לגירושים, גם בהיעדר הסכמת אחד הצדדים ולרבות במדינות הקתוליות בדרום אמריקה. אולם, קידמה זו טרם הגיעה לישראל. עדין אין כאן חופש להתגרש, והגט עדין מהווה מחסום של ממש וגם מתכון לטרגדיות רבות.
כאמור, בספר נספח משפטי המציע פתרונות משפטיים. אך לא כל נושא ניתן לבחון רק בראיה משפטית צרה. לסיכום דקלרטיבי בין שני בני זוג, בוודאי להסכם חתום בניהם, ישנה משמעות גם ללא פנייה לערכאות. לא מן הנמנע שזוג שהגיע להסכמה כיום לגבי 'תחנת היציאה האוטומטית' בעוד 20 שנה, ימצא עצמו אז במצב משפטי שונה, ולחילופין בנכונות הדדית לקיים החתום, מבלי להסתתר מאחורי פסיקה הדתית שתאפשר התחמקות מביצוע ההסכם.